מְנַיִין שְׁתֵּי יְצִירוֹת. רִבִי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי הוּנָא. וַיִיצֶר. יְצִירָה לְשִׁבְעָה וִיצִירָה לְתִשְׁעָה. נוֹצָר לְשִׁבְעָה וְנוֹלָד לִשְׁמוֹנָה חַיי. כָּל שֶׁכֵּן לְתִשְׁעָה. נוֹצָר לְתִשְׁעָה וְנוֹלָד לִשְׁמוֹנָה אֵינוֹ חַייָה. נוֹצָר לְתִשְׁעָה וְנוֹלָד לְשִׁבְעָה. אִיתָא חֲמִי. אִם לִשְׁמוֹנָה אֵינוֹ חַייָה לֹא כָּל שֶׁכֵּן לְשִׁבְעָה. בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. מְנַיִין לְבֶן שִׁבְעָה שֶׁהוּא חַייָה. אָמַר לוֹן מִדִּידְכוֹן אֲנָא יְהִיב לְכוֹן. זוטא אבטא זוטא אבטא.
Pnei Moshe (non traduit)
זוטא. ובב''ר גריס לה זיטא איפטא אוטא אופטו ופי' בערוך זיטא ז' איפטא חי כלומר בן הז' יחי' אוטא ח' אופטו מת:
מדידכון. מלשוניכם:
מנין לבן שבעה. הנולד לז' חדשים:
ה''ג נוצר לתשעה ונולד לשבעה איתא חמי כו'. בתמיה כלומר משום דקאמר כשנולד לשמנה אינו חיי ושואל אם נולד לשבעה מאי והשיבו בלשון תמי' אתה רואה אם לשמנה כו' וס''ל דהא שאמרו בן שמנה אינו חיי היינו אם נוצר לט':
נוצר לז' ימים ונולד לשמנה חדשים חיי. וכ''ש לתשעה חדשים:
וייצר כו'. כיון דיצירת האדם עתידה להיות כן רמז לה השתא ואע''ג דביצירת אדה''ר לא שייכא:
מנין לשתי יצירות. לימים רמז מן התורה:
מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם כְּשֶׁבָּא עָלֶיהָ לְאַחַר מִיתַת בַּעֲלָהּ מִיָּד הוּכָּר עוּבְּרָהּ לְאַחַר שְׁנֵי חֳדָשִׁים. נִיתְנֵי. בֶּן תִּשְׁעָה לַזֶּה וְלַזֶּה בֶּן שִׁבְעָה לַזֶּה וְלַזֶּה. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בְּשֶׁבָּא עָלֶיהָ לְאַחַר שְׁנֵי חֳדָשִׁים וְהוּכָּר עוּבְּרָהּ לְאַחַר שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. נִיתְנֵי. הַיְּבָמָה לֹא תַחֲלוֹץ וְלֹא תִתְיַבֵּם עַד שֶׁיְּהוּ לָהּ חֲמִשָּׁה חֳדָשִׁים. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין. כְּשֶׁבָּא עָלֶיהָ לְאַחַר אַרְבָּעִים יוֹם וְהוּכָּר עוּבְּרָהּ לְאַחַר חֲמִשִּׁים יוֹם. הֲרֵי יֵשׁ כָּאן שְׁלֵימִין לָרִאשׁוֹן וּמְקוּטָעִין לַשֵּׁינִי. שְׁמַע מִינָהּ שֶׁהָאִשָּׁה יוֹלֶדֶת לַחֳדָשִׁים שְׁלֵימִים. אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ שֶׁהֵן שְׁתֵּי יְצִירוֹת. אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ שֶׁהָאִשָּׁה יוֹלֶדֶת לַחֳדָשִׁים מְקוּטָעִין. אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ 24b שֶׁהָאִִשָּׁה מְעוּבֶּרֶת וְחוֹזֶרֶת וּמִתְעַבֶּרֶת. אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ שֶׁהָאִשָּׁה אֵינָהּ מְעֻבֶּרֶת מִשְּׁנֵי בְנֵי אָדָם כְּאַחַת. וּפְלִיגָא עַל דְּרַבָּנִן דַאֲגַדְתָּא. דְּרַבָּנִן דַאֲגַדְתָּא אוֹמְרִים. וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּינַיִים. מִמַּעַרְכוֹת פְּלִשְּׁתִּים. מִמֵּאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים. שֶׁהֶעֲרוּ בָהּ מֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. וְלָא פְלִיגִין. עַד שֶׁלֹּא נִסְרַח הַזֶּרַע הָאִשָּׁה מְעוּבֶּרֶת מִשְּׁנֵי בְנֵי אָדָם כְּאַחַת. מִשֶּׁנִּסְרַח הַזֶּרַע אֵין הָאִשָּׁה מְעוּבֶּרֶת מִשְּׁנֵי בְנֵי אָדָם כְּאַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
מה אנן קיימין. במאי עסקינן המתני' דקתני הספק אם בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון:
אם כשבא עלי'. היבם מיד לאחר מיתת בעלה והוכר עוברה לאחר ב' חדשים דהיינו בחודש הג' א''כ הרי הוא בספק שוה מן הראשון או מן האחרון וניתני או בן ט' לזה ולזה או בן ז' כו':
אלא כו'. ואם דמיירי שלא בא עלי' אלא לאחר ב' חדשים:
והוכר כו'. כלומר ואימתי הוכר עוברה דהרי אם הוכר אחר חודש אחד ודאי מן הראשון הוא ואם דהוכר לאחר ג' חדשים מן האחרון ואפ''ה חוששין שמא מן הראשון הוא א''כ ניתני לקמן היבמה כו' חמשה חדשים בתמיה כלומר הא ודאי ליכא למיחש לזה דאם מן הראשון הוא כבר הי' העובר ניכר לאחר ג' חדשים:
אלא ע''כ כן אנן קיימין כשבא עלי' לאחר מ' יום והוכר עוברה לאחר חמשים יום. מן האחרון שהן ג' חדשים מן הראשון:
הרי כו'. כלומר אם ילדה לט' יש כאן ספק זה או שהן ט' שלימים לראשון או שהן ז' מקוטעין לשני והוכר עוברה לשליש ימיה שהן לאחר חמשים יום:
ש''מ שהאשה יולדת לחדשים מקוטעים גרסי':
ב' יצירות. יצירת הולד אחר קליטת הזרע שהוא נקלט בתוך ג' ימים כדאמר בבלי פ' ר''ע מ''מ אין הצורה מתחלת להצטייר עד ז' ימים או ט' לקליטה והגמר של צורת הולד לאחר מ' יום כדאמר פ' המפלת:
את ש''מ כו'. לאו אמתני' קאי דיצירות לימים הן כדלקמן אלא מילתא באפי נפשה היא וכלומר צריך אתה לידע זה:
ממאה ערלות. כדאמר בבלי פ' משוח מלחמה דף מ''ב בר מאה פאפי וכפי' התו' שם:
שהאשה מעוברת כו'. ובבלי פ' המפלת דף כ''ז גריס אין האשה מתעברת וחוזרת:
בָּא הַסָּפֵק לִיטּוֹל אֶת חֶלְקוֹ שֶׁלְּאָבִיו. אָֽמְרִין לֵיהּ. הַנֵּי אָבִיךָ. בָּא הַיָּבָם לִיטוֹל חֶלְקוֹ שֶׁלְּאָחִיו. אוֹמְרִים לֵיהּ. הַנֵּי בְּרֵיהּ. הָא כֵיצַד. עוֹשִׂין שִׁיפִיּוּת בֵּינֵיהֶן וּמְחַלְּקִין נִיכְסֵי הַמֵּת. נִמְצֵאת אוֹמֵר. שִׁיפִיּוּת לְאָחִיו הֶפְסֵד לָאַחִין. תַּחֲרוּת בָּאַחִין שֶׁבֶר בָּאַחִין. מֵת הַזָּקֵן הֲרֵי יֵשׁ בָּאִים בָּנִים בְּוַודַּאי וּבֶ(י)ן בֵּן בְּסָפֵק. מֵת הַסָּפֵק הֲרֵי יֵשׁ אֲחִי אָב בְּוַודַּאי וְאֵם בְּסָפֵק. מֵת אֶחָד מַן הָאַחִין הֲרֵי יֵשׁ בֶּן בְּוַדַּאי וּבֵ(י)ן אָח בְּסָפֵק. מֵתָה אִמּוֹ שֶׁלְּסָפֵק הֲרֵי יֵשׁ כָּאן בֵּן בְּוַדַּאי וּבַעַל בְּסָפֵק. מֵת הַסָּפֵק וְאַחַר כָּךְ מֵתָה אִמּוֹ הֲרֵי יֵשׁ בֶּן אֲחִי אֵם בְּוַדַּאי וּבַעַל בְּסָפֵק. מֵת הַיָּבָם וּבָא הַסָּפֵק לִיטּוֹל חֶלְקוֹ שֶׁלְּאָבִיו. אִי הֲוָה קַדְמַייָא מִיסְכֵּן אָֽמְרִין לֵיהּ. הַנֵּי אָבוּךְ. אִין הֲוֵי עָתִיר אָֽמְרִין לֵיהּ. כּוּלָּן אַחִין בְּנֵי אַחִין. בּוֹאוּ וְנִירַשׁ חֶלְקוֹ שֶׁלְּאָבִיבוּ וְחֶלְקוֹ שֶׁלַּאֲחִי אָבִינוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מת א' מן האחין. ובאין היבם והספק לחלוק. וה''ג הרי יש כאן אח בוודאי ובן אח בספק דהיבם הוא ודאי והספק ספק שמא בן היבם הוא:
אומרין לו הני אביך. היבם הוא אביך:
בא היבם ליטול בחל' אחיו המת אומרים לו הני ברי'. זה הספק הוא בנו של מת ואין לך כלום:
עושין שיפיו'. מלשון פשר' שיתפשרו לחלוק דממון המוטל בספק הוא וכן הוא בבלי ל''ז:
שיפיות לאחין. הפסד לאחין. דכשאלו עושין פשר' ביניהן הפסד הוא לשאר האחין:
תחרות באחין שכר באחין. דכל זמן שהן מריבין זע''ז האחין נשכרין דיכולין לכל אחד לדחותו:
מת הזקן. וספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא ההוא:
הרי יש בין בנים בודאי כו' גרסינן. כלומר דיש כאן טענה בין הבן וודאי הוא היבם ובין הבן הספק ואין ספק מוציא מידי וודאי וכדאמר שם:
מת הספק. ובאין יורשיו מן האב ויורשיו מן האם לחלוק דהואיל ולא נודע מי אביו באין יורשיו מן האם לדחותן:
הרי יש בן אחי אב בוודאי. כלומר בני היבם דהן ממ''נ יורשין אותו אם בן היבם הרי אחיהם הוא ואם בן המת בן אחי אביהם הוא:
ואם בספק. יורשיו מן האם הן ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי:
מתה אמו של ספק. ובא היבם לירשה מכח ירושת הבעל:
הרי יש כאן בן בודאי. הספק:
ובעל בספק. דשמא הספק בן המת הוא ואשת אח שיש לה בנים היא ולאו בעלה מיקרי:
מת הספק. דכל זמן שהוא קיים הוא יורש את אמו דודאי הוא כדאמרן ואם מת ואח''כ מתה אמו ובא הבעל ליטול ירושה מאשתו ולדחות יורשיה:
הרי יש כאן אחי אם בודאי גרסינן ובעל בספק. וקמ''ל דיורשי האם נמי דוחין להיבם דשמא זה בן המת הי' וא''כ היבם לאו בעלה הוא כדלעיל. וכל אלו הדינים אינם מבוארים בבבלי ולמד דבר מדבר הוא:
מת היבם כו'. זהו דין המוזכר ג''כ שם ספק ובני היבם שבאו לחלוק בנכסי היבם ולבתר דפלגו בנכסי המת כדלעיל בריש המימרא:
אי הוי קדמייא מיסכן. אם הי' הראשון המת עני ונכסיו מועטין:
אומרים לו הני אביך. את הוא בן המת דס''ל להאי תלמודא כרבי ירמיה שם דאמר הדר דינא אלא דהכא אמר שידם על העליונ' ולפיכך אם נכסי המת מועטין דוחין אותו אצל נכסי המת דהוא אביך הי' ואין לך אצלנו מחלק אבינו כלום:
ואין. אם היה עשיר הראשון אומרין לו כלנו אחין שאת ג''כ בן היבם ובני אחין של הראשון:
באו ונירש כו'. וחולקין הכל בשוה. אבל בבבלי משמע כרב דאמר שם קם דינא אחר שחלקו בנכסי המת אין יכולין לערער וכדפסק הרי''ף והרמב''ם ז''ל:
בא הספק ליטול את חלקו של אביו. לחלוק בנכסי המת:
משנה: כְּנָסָהּ הֲרֵי הִיא כְאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא כְתוּבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
יחלוקו יורשי הבעל. הוא היבם עם יורשי האב דספק נשואה היא שהבעל יורש את אשתו וזה דספק נשואה היא אצלו זוכה בחצי ואנכסי מלוג קאי ופלוגתייהו מפ' בגמ':
מתני' הרי היא כאשתו. מפ' בגמ':
ובלבד. כלומר ובלבד לענין זה אינה כאשתו שאין כתובתה על נכסיו:
ובנכסים כו'. הן נכסי מלוג כשהיא נכנסת נכנסין עמה וכשהיא יוצאת יוצאין עמה:
שנפלו לה נכסי'. מאביה ובגמ' מפרש לה:
מתני' שומרת יבם. ממתנת ומצפה ליבם כמו ואביו שמר את הדבר:
תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. יִירְשׁוּ הַיּוֹרְשִׁין אֶת כְּתוּבָתָהּ חַייָבִין בִּקְבוּרָתָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אִילוּלֵי דְתַנִּיתָהּ רִבִּי הוֹשַׁעְיָה הֲוָות צְרִיכָה לוֹן. מֵאַחַר שֶׁאֵין לָהּ כְְּתוּבָּה אֵין לָהּ קְבוּרָה. וְקַשְׁיָא. אִילּוּ אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ כְּתוּבָּה שֶׁמָּא אֵין לָהּ קְבוּרָה. אִשָּׁה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ כְּתוּבָּה יֵשׁ לָהּ קְבוּרָה. בְּרָם הָכָא אִם יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה יֵשׁ לָהּ קְבוּרָה. אִם אֵין לָהּ כְּתוּבָּה אֵין לָהּ קְבוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ירשו היורשין כו'. היינו היבם חייב בקבורתה ומביא הברייתא בבלי כתובות דף פ''א:
הוות צריכה לן. היינו ספוקים בזה דאיכא למידק עלה דמאחר שאין לה כתובה דהא לא ניתנה לגבות מחיים ולמה עליו לקוברה. וכן מדייק שם:
שמא אין לה קבורה. בתמי' דהא כל אשה לא ניתנה כתובתה לגבות מחיים ואפ''ה תקנו קבורתה תחת כתובתה:
ומפרק דודאי באשה בעלמא יש לה קבורה דהוא יורש אותה אבל הכא בשומרת יבם אם יש לה כו' כלומר דמן הדין היה לומר כן דאע''ג דיורש כתובתה יכול הוא לומר מאחי אני יורש ולא ממנה:
הלכה: שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ נְכָסִים וכו'. הָכָא אַתְּ אָמַר. מוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַייָם. מֵתָה מַה יֵעָשֶׂה בִּכְתוּבָתָהּ. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. יַחֲלֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. הֵן דְּאַתְּ אָמַר מוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַייָם. כְּשֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ עַד שֶׁלֹּא הָֽיְתָה שׁוֹמֶרֶת יָבָם. וְהָא דְאַתְּ אָמַר יַחֲלֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב. בְּשֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנַּעֲשֵׂית שׁוֹמֶרֶת יָבָם. נָֽפְלוּ לָהּ עַד שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית שׁוֹמֶרֶת יָבָם וְעָשׂוּ פֵירוֹת מִשֶּׁנַּעֲשֵׂית שׁוֹמֶרֶת יָבָם כְּמִי שֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנַּעֲשֵׂית שׁוֹמֶרֶת יָבָם. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. הָהֵן יָבָם דְּהָכָא צְרִיכָא דְבֵית שַׁמַּי כְּבַעַל הוּא אוֹ אֵינוֹ כְבַעַל. אִין כְּבַעַל הוּא יוֹרֵשׁ אֶת הַכֹּל. אִם אֵינוֹ כְבַעַל לֹא יוֹרֵשׁ כְּלוּם. מִסָּפֵק יַחֲלוֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב. בֵּית הִלֵּל פְּשִׁיטָא לֵיהּ כְבַעַל. וְיוֹרֵשׁ אֶת הַכֹּל. שֶׁכֵּן אֲפִילוּ אָחִיו אֵין לוֹ אֶלָּא אֲכִילַת פִּירוֹת בִּלְבַד.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הכא. ברישא כשהיא קיימת את אומר לב''ש דמוכר' כו':
מתה כו'. ובסיפא דאם מתה הכא את אומר יחלוקו ומאי שנא סיפא דלא פליגי ב''ש לאוקמי נמי הנכסים בחזקת יורשים:
ומשני ריב''ח הן. מה דאת אמר ברישא כו' לפי גי' הספר צריך לפרש דעד שלא היתה שומרת יבם היינו בעודה ארוסה ולא תחת הבעל ולפיכך מוכרת. והיותר נראה דאיפכא גרסינן והוא כשינויא דאביי בבלי ל''ח דרישא כשנפלו משנעשית שומרת יבם ולפיכך מוכרת והה''ד אם מתה נכסים בחזקת יורשים דלא מהניא זיקה למיקני נכסים דהשתא והא דאת אמר בסיפא יחלוקו שנפלו עד שלא נעשית שומרת יבם אלא תחת בעלה הראשון:
כמי שנפלו לה משנעשית כו'. דלאחר שעת עשיית פירות אזלינן ואז היא זקוקה ויחלוקו. ולפי גי' הבבלי וכדפרישית הנכסי' בחזקתה הן:
אמר ר''ז. טעמא דפלוגתייהו מפרש:
ההן. האי:
יבם דהכא צריכא דב''ש. מספקא לי' לב''ש אם כבעל הוא או לא ולפיכך מספק יחלוקו וזהו לפי גי' הספר וכדלעיל:
וב''ה פשיטא ליה. דכבעל הוא ומשמע מהכא דבכתובה הוא דפליגי וכפי פשטא דמתני' דהא בנכסי מלוג ס''ל לב''ה דבחזקת יורשיה הן. אבל בבבלי דייק דלא אמר ב''ש יחלוקו אלא בנכסי מלוג מדקתני יורשי הבעל עם יורשי האב דהכי שייך לומר על נכסי מלוג ולא קתני יורשי האב עם יורשי הבעל וה''ק מה יעשה בכתובתה ושבקה עד דמפרש הדין לב''ה וה''ה לב''ש בכתובה דבחזקת יורשי הבעל היא דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים וכשהיא מתה בחיי יבם לא גבו יורשין דילה הכתובה דיבם במקום הבעל קאי:
שכן כו'. אסיפא קאי דנכסי' היוצאין עמה בחזקת יורשי האב שכן אפילו אחיו אין לו בהן אלא אכילת פירות ובחזקתה היו:
משנה: שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ נְכָסִים מוֹדִין בֵּית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל שֶׁמּוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַייָם. מֵתָה מַה יֵעָשֶׂה בִּכְתוּבָתָהּ וּבִנְכָסִים הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים יַחֲלוֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים הַנְּכָסִים בְּחֶזְקָתָן. כְּתוּבָּה בְחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל. וּנְכָסִים הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ בְחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאָב.
Pnei Moshe (non traduit)
יחלוקו יורשי הבעל. הוא היבם עם יורשי האב דספק נשואה היא שהבעל יורש את אשתו וזה דספק נשואה היא אצלו זוכה בחצי ואנכסי מלוג קאי ופלוגתייהו מפ' בגמ':
מתני' הרי היא כאשתו. מפ' בגמ':
ובלבד. כלומר ובלבד לענין זה אינה כאשתו שאין כתובתה על נכסיו:
ובנכסים כו'. הן נכסי מלוג כשהיא נכנסת נכנסין עמה וכשהיא יוצאת יוצאין עמה:
שנפלו לה נכסי'. מאביה ובגמ' מפרש לה:
מתני' שומרת יבם. ממתנת ומצפה ליבם כמו ואביו שמר את הדבר:
תַּנֵּי הָרִאשׁוֹן רָאוּי לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל וְהַשֵּׁינִי מַמְזֵר בְּסָפֵק. רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. אֵין מַמְזֵר בְּסָפֵק. מוֹדֶה רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב בִּסְפֵק כּוּתִים וּבִסְפֵק חַלָּלִים. כְּהַהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. עשָׂרָה יוּחֲסִין עָלוּ מִבָּבֶל. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב שְׁמוֹנֶה. 25a עַל דַּעְתִּין דְּרַבָן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי לִיעֶזֶר תִּשְׁעָה. עַל דַּעְתִּין דְּרִבָּנִן עֲשָׂרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
על דעתין דרבנן. דפליגי עלייהו שם לדידהו הוא דעשרה הן דשייך למחשבינהו:
על דעתיה דרבן גמליאל ור''א. דאמרו פ''א דכתובות הלכה י' דנאמנת האשה לומר מפלוני וכשר הוא ולדידהו אין כאן שתוקי וכדאמר האי תלמודא שם מעתה לרבן גמליאל ור''א אין שתוקי וכדנפרש שם בסייעתא דשמיא. תשעה הוו:
ע''ד דר' אב''י שמנה הוו. דהא לדידיה שתוקי ואסופי שהן ספק כודאי ממזר משווי להו:
כההיא דתנינן. כמו וההיא דתנינן בריש עשרה יוחסין כו' דחשיב שם שתוקי ואסופי וממזרי:
מודי ראב''י בספק כותים ובספק חללים. כלומר להשוותן כספק ולא כודאי ונ''מ דאסור בודאן וכההיא דאמרי' בקידושין ודאן בודאן מותר ודאן בספקן וכן ספקן בספקן אסור:
אין ממזר בספק. כלומר אין ספק בממזר אלא וודאי ממזר הוא דמותר בממזרת. וכאביי שם ע''א וכדמוכח מלקמן:
והשני. שנולד לאחר שקיימא ממזר מספק הוא דשמא הראשון בן המת הוא וולד מחייבי כריתות הוא:
תני הראשון כו'. הספק:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source